נשים מנהלות תפילה, נערות עולות לתורה, הרב עומד וגבו לארון הקודש, מנגן בגיטרה ומגיע לבית הכנסת ברכב בשבת. זאת יהדות? אלה הרפורמים! 
 

הכל התחיל כשרציתי לראיין את הרב הרפורמי, אדגר נוף, וביקשתי ממנו לקבוע פגישה בבית הכנסת שלו, "אור חדש", באחד הימים לפני או אחרי תפילת ערבית. להפתעתי גיליתי שהרפורמים לא מתפללים כל יום בבית הכנסת את אותן התפילות שהאורתודוקסים מתפללים, אלא מתפללים רק את תפילות יום שישי, שבת וחגים. סקרנותי גברה. הייתכן שביהדות יהיו מנהגים כל כך שונים והאם הם נכונים? מקובלים? ועל ידי מי? החלטתי לחקור בעניין. 
ראשית, ביהדות יש מספר זרמים והעיקריים שבהם הם האורתודוקסי, הקונסרבטיבי והרפורמי. בישראל מספרם של האורתודוקסים גדול ממספר הרפורמים, אך בעולם המצב בדיוק הפוך. האורתודוקסים הם זרם שמרני ביותר, הרואה בתורה "תורה משמיים" ולכן אי אפשר לשנותה או את מצוותיה. הרפורמים לעומתם, היו מוכנים לשנות ולעשות תיקונים בפרשנות לתורה (ולא בדת עצמה) על מנת להתאימה לסביבה ולרוח התקופה לדוגמה: בתורה לא כתוב שאסור לנסוע בשבת. גם לא כתוב שאסור לאכול עוף בחלב. כתוב בתורה "לא תאכל גדי בחלב אמו". הפרשנים המקובלים – "שולחן ערוך" - הרחיבו את הכללים. הרפורמים לא מרחיבים ולא מקבלים חלק מההרחבות. רציתי לראות כיצד מתנהלת התפילה בבית כנסת רפורמי ולשם כך הגעתי ביום שישי לבית הכנסת "אור חדש". לראשונה בחיי חוויתי חוויית תפילה שונה מזו שאני מכיר ובה, גברים ונשים יושבים יחדיו, אין הפרדות ואין מחיצות. הרב מתפלל במיקרופון המחובר לחשמל, מנגן בגיטרה ושר לקהילתו. הרב עומד עם הפנים לקהל כשגבו מופנה לארון הקודש, דבר שלא נתפס אצל האורתודוקסים. בנוסף, נערך טקס הדלקת נרות על ידי אמהות של בני המצווה שעולים למחרת לתורה. 

ד"ר אדגר נוף, הרב הרפורמי, מסביר את תורתו:
בראיון שנערך עם הרב אדגר נוף לפני התפילה, הוא הסביר שבעצם לרפורמים ולאורתודוכסים יש הרבה יותר משותף ממה שחושבים: משנה, גמרא, מדרש שולחן ערוך, רמב"ם, רש"י, ארץ ישראל, תורה, תנ"ך, שפה עברית והיסטוריה משותפת של עם ישראל. לרפורמים יש גם את אותם חוקים, תלמוד, חגים ומנהגים כמו לאורתודוקסים אך העקרונות השונים הם שהרפורמים מאמינים בחופש הברירה של הפרט, לא מאמינים בכפייה דתית, מאמינים בשוויון בין גברים לנשים בכל דבר וכאשר יש התנגשות בין ההלכה לבין המוסר וההיגיון, מותר לשנות את ההלכה על פי מה שמוסרי והגיוני ליהודים שחיים באותה תקופה. 
בזרם האורתודוקסי, לחירשים ולנשים אסור לקרוא בתורה ואילו אצל הרפורמים אישה יכולה להיות רבה, לקרוא בתורה ולהתעטף בטלית וכמובן גם לחירשים מותר לקרוא בתורה ולשם כך אפשר לשנות את ההלכה ברוח הזמן למשהו הגיוני. הרב נוף טוען, שלמרות הביקורות הנשמעות כלפי הרפורמים, לפיהן הם נוסעים בשבת ולכן אינם דתיים, הרי שהם דתיים, בני דת משה, בדיוק כמו החילונים. "כולם בני הדת היהודית! הרפורמים נוסעים בשבת, כי זה לא הגיוני ללכת ברגל לבית הכנסת כאשר יש רכב. צריך להפעיל את ההיגיון! חשוב להסביר בנקודה זו, שבעיקר בארה"ב, אך גם כאן, בית הכנסת הוא לא שכונתי ולכן הברירה היא בין להגיע ברכב או להישאר בבית". 
הרב אדגר נוף הדגיש שיש לו הרבה אהבה כלפי הזרם האורתודוקסי והוא שמח שהם ממשיכים בדרכם, ומקווה שירבו בהבנה ובשיתוף פעולה ולא במחלוקות והוא תמיד ישמח לשבת עם כל רב אורתודוקסי ולדבר וללמוד איתו בין ששירת בצבא כמוהו ובין אם לא. 
לשאלתי, האם יש לך ביקורת על היהדות הרפורמית? ענה הרב נוף: "היהדות הרפורמית לא מושלמת. יש לה חסרונות ויתרונות כמו בזרמים אחרים. אני הייתי שמח אם היו הקרבה והתמדה של היהודים הרפורמים כמו שיש לפעמים בזרמים אחרים". הרב נוף סיפר שלימודיו לקבלת התואר "רב" היו שונים מלימודי האורתודוקסים בכך שהרפורמים דורשים תואר ראשון ושני במדעי היהדות באוניברסיטה מוכרת בנוסף ללימודי קודש. לדבריו, למרות לימודיו והסמכתו לחתן בני זוג ולגייר, מדינת ישראל נתנה את רישום הנישואין רק לרבנים אורתודוקסים. הרב נוף הוסיף וסיפר, כי בתוקף תפקידו כרב רפורמי הוא ממלא תפקידים רבים בקהילה. "אני מלמד לבר/בת מצווה, מלמד תנ"ך ותלמוד, עורך הלוויות ואזכרות, חתונות, מבקר חולים, עושה גמילות חסדים, עוזר ליתומים, אלמנות, נזקקים, גרים והורים שכולים. אני עוזר גם לנפגעי טרור, נותן ייעוץ אישי למי שפונה אלי, מקשר בין יהודים בארץ לחו"ל, מנחה תפילות בשבתות ובחגים, קובע מזוזות ומברך חיילים שמתגייסים". 
איזה מסר ברצונך להעביר לנוער? "אנחנו חלק מעם שקיים למעלה מאלפיים שנה, שעבר הרבה מאוד מאורעות היסטוריים חשובים ומכריעים. לפני שישים שנה זכינו להקים את מדינתנו הריבונית על אדמת ישראל. חשוב מאוד לא להתבולל ולשמור על ערכי היהדות הנצחיים. לא צריכים להיות קיצונים ולא פנאטים. זה לא או לא לעשות כלום או הכל. אפשר באמצע, למצוא את שביל הזהב, כל אחד לעצמו, על פי מצפונו והבנתו ברוח התורה ומוסר הצדק של נביאי ישראל וברוח מגילת העצמאות". 
ומה יגידו המאמינים הרפורמים? ראיינתי את שלום זמירין, חבר הקהילה הרפורמית "אור חדש". שלום סיפר שהוא נולד לאבא שבא מבית אורתודוקסי, אבל למרות שהיה חילוני כל חייו, לא קיבל את הזרם הרפורמי. דחו אותו בעיקר תופעת הרבות (נשים רבניות) ונישואים בין-דתיים, שנעשו על ידי רבנים רפורמים. תופעות של רבנים רפורמים שניהלו טקסי נישואין כאלה במשותף עם כמרים חיזקו את דעתו. עם זאת, הוא שנא את הממסד הדתי והרבני ולא קיבל את הדקדקנות שלהם שבחלקה ראה נדנוד וקטנוניות לשמם. אמו של שלום, שבאה מארה"ב, הייתה חילונית מובהקת ושום זרם לא דיבר אליה. 
שלום נזכר כיצד הצטרף לקהילת "אור חדש". "באתי לתנועה בעקבות בר המצווה של בני, נבות. לא הסכמתי שיערוך טקס אורתודוקסי, כי לא הייתי מוכן שאמו תשב ביציע, רחוקה ממנו בשעה יפה וחשובה כל כך. בטקס עצמו, נשביתי בסגנון של הרב אדגר, אותו פגשתי ומאז אני ב'אור חדש'. זה לא שהחלטתי להיות רפורמי. אני לא יותר מאמין מאז. אני אוהב את חיי הקהילה ופעילותה, בעיקר בתחום הרווחה, פעילות, שבה אני משתדל לקחת חלק". שלום הגיב על הטענות הקלאסיות נגד התנועה הרפורמית בכך שרובן נובע מבורות או לפחות חוסר היכרות. "המלה דתי היא לא מלה נרדפת לאורתודוקסי", הוא אמר והוסיף: "הרב אדגר אמר לי פעם, שאין לו בעיה עם יהודי שאינו שומר שבת. בתנאי שאותו יהודי יכיר את הכללים ורק אז, מתוך ידיעה והבנה, יחליט מה לעשות". לדברי שלום, "אדם קרוב אצל עצמו. המוטיב הרפורמי, או אחד מהם, הוא לא לשפוט או לדון אחרים". 
אני יושב בימי שישי בערב עם אנשים שמאמינים יותר ואחרים שמאמינים פחות. אבל אני לא יודע מי הוא מי. אני חושב שישנם דברים שבלב שיותר חשובים מהדרך שבה אנשים מפגינים את אמונתם. אתה יודע, בבית כנסת אורתודוקסי, הרב והחזן – ובן המצווה, למשל – עומדים על בימה במרכז האולם כשפניהם לארון הקודש. מבחינתם, ההתנהלות הרפורמית, לפיה הבימה צמודה לארון הקודש והרב פונה לקהל, כלומר מפנה את אחוריו לארון, היא בושה, שלא לומר חוסר כבוד, שלא לומר כפירה. "אני לא חושב כך. אני חושב שאם יש אלוהים והוא גדול כמו שמאמינים, הוא נמצא מאחורי ומלפני בכל מקום ובכל זווית וחשוב לי יותר לחלק מנות מזון לפסח לשכונה מלאה אנשים שאין להם ולעשות סדר לניצולי שואה ולאנשים בודדים, ובר מצווה לנערים במוסד כמו 'אחוזת ילדים', או ילדים שסובלים מפיגור נורא במוסד 'הוד'. אני חושב שמעשים כאלה חשובים יותר מהפרדה בין המינים, או מיקום הבימה בבית הכנסת, או אפילו נסיעות בשבת, גם של הרב עצמו", שלום אומר וטוען שהאורתודוקסים לא מקבלים את הרפורמים מטעמים פוליטיים וכספיים וזוהי גם ביקורתו על הממסד האורתודוקסי: " זהו ממסד, שהפוליטיקה בו גוברת על הרוח היהודית. יש כאן עניינים של פוליטיקה וכלכלה, של מאזנים כספיים ולא סולמות ערכים. יש לי הרבה ביקורת על העובדה שהדת הפכה שם לקרדום לחפור בו. אלפי אם לא עשרות אלפי אנשים תלויים בממסד הזה לפרנסתם. הם אונסים את הממסד הפוליטי לממן אותם, ולהעניק להם מונופולין מוחלט על חיי ועל חייך, מרגע לידתנו ועד לרגע שבו מכסים אותנו רגבי אדמה לאחר מותנו". שלום סיפר בגאווה על מנהגים רפורמיים בהם הוא נוהג: "בעוד חודשיים בדיוק בתי תגיע לגיל מצוות. בעולם הרחב בנות בתנועה עולות לתורה בדיוק כמו בנים. כאן אנו נותנים להן לבחור בין עלייה לתורה להנחיית התפילה בערב שבת לצדו של הרב. בתי רעות בחרה באפשרות השניה. "'מנהג אחר הוא נישואים רפורמים, שאני מקווה ששני ילדי יעברו בבוא השעה. דבר אחר הוא הפעילות בתחומי חברה ורווחה שאני מאוד פעיל בו ורואה בו חלק מהותי במימוש היהודי שלי". 

 

לקריאת הכתבה באתר המקורי לחצו כאן

 

חזרה לקורות חיים

Return to page about Rabbi Nof